Shitah Mekubetzet Bava Kamma 6a – שיטה מקובצת בבא קמא ו.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

לְאֵתוֹיֵי ^אלִיחֲכָה נִירוֹ וְסִכְסְכָה אֲבָנָיו.: הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן.: לְאֵתוֹיֵי מַאי אָמַר אַבָּיֵי ^בלְאֵתוֹיֵי אַבְנוֹ סַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ שֶׁהִנִּיחָן בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ וְנָפְלוּ בְּרוּחַ מְצוּיָה וְהִזִּיקוּ. הֵיכִי דָּמֵי אִי בַּהֲדֵי דְּקָא אָזְלִי קָא מַזְּקִי הַיְינוּ אֵשׁ. מַאי שְׁנָא אֵשׁ דְּכֹחַ אַחֵר מְעוֹרָב בּוֹ וּמָמוֹנְךָ וּשְׁמִירָתוֹ עָלֶיךָ הָנֵי נָמֵי כֹּחַ אַחֵר מְעוֹרָב בָּהֶן וּמָמוֹנְךָ וּשְׁמִירָתוֹ עָלֶיךָ. וְאֶלָּא בָּתַר דְּנָיְיחִי אִי דְּאַפְקְרִינְהוּ בֵּין לְרַב בֵּין לִשְׁמוּאֵל הַיְינוּ בּוֹר. מַאי שְׁנָא בּוֹר שֶׁכֵּן תְּחִילַּת עֲשִׂיָּיתוֹ לְנֵזֶק וּמָמוֹנְךָ וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ הָנֵי נָמֵי תְּחִילַּת עֲשִׂיָּיתָן לְנֵזֶק וּמָמוֹנְךָ וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ. אֶלָּא דְּלָא אַפְקְרִינְהוּ לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר ^גכּוּלָּם מִבּוֹרוֹ לָמַדְנוּ הַיְינוּ בּוֹר. לְעוֹלָם דְּאַפְקְרִינְהוּ וְלָא דָּמוּ לְבוֹר מָה לְבוֹר שֶׁכֵּן אֵין כֹּחַ אַחֵר מְעוֹרָב בּוֹ תֹּאמַר בְּהָנֵי שֶׁכֹּחַ אַחֵר מְעוֹרָב בָּהֶן. אֵשׁ תּוֹכִיחַ. מָה לְאֵשׁ שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק. בּוֹר תּוֹכִיחַ וְחָזַר הַדִּין. רָבָא אָמַר לְאֵתוֹיֵי ^דבּוֹר הַמִּתְגַּלְגֵּל בְּרַגְלֵי אָדָם וּבְרַגְלֵי בְּהֵמָה. ה״דהֵיכִי דָּמֵי אִי דְּאַפְקְרִינְהוּ בֵּין לְרַב בֵּין לִשְׁמוּאֵל הַיְינוּ בּוֹר. מַאי שְׁנָא בּוֹר שֶׁכֵּן תְּחִילַּת עֲשִׂיָּיתוֹ לְנֵזֶק וּשְׁמִירָתוֹ עָלֶיךָ הָנֵי נָמֵי תְּחִילַּת עֲשִׂיָּיתָן לְנֵזֶק וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ. אֶלָּא דְּלָא אַפְקְרִינְהוּ לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כּוּלָּם מִבּוֹרוֹ לָמַדְנוּ הַיְינוּ בּוֹר. לְעוֹלָם דְּאַפְקְרִינְהוּ וְלָא דָּמֵי לְבוֹר מָה לְבוֹר שֶׁכֵּן מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ לוֹ תֹּאמַר בְּהָנֵי שֶׁאֵין מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ לוֹ. שׁוֹר יוֹכִיחַ. מָה לְשׁוֹר שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק בּוֹר תּוֹכִיחַ. וְחָזַר הַדִּין לֹא רְאִי זֶה כִרְאִי זֶה. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר לְאֵתוֹיֵי הָא דְּתַנְיָא ^הכׇּל אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ פּוֹתְקִין בִּיבוֹתֵיהֶן וְגוֹרְפִין מְעָרוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה אֵין לָהֶם רְשׁוּת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים יֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת אע״פאַף עַל פִּי שֶׁבִּרְשׁוּת אִם הִזִּיקוּ חַיָּיבִים לְשַׁלֵּם. הֵיכִי דָּמֵי אִי בַּהֲדֵי דְּקָאָזְלִי מַזְּקִי כֹּחוֹ הוּא. אֶלָּא בָּתַר דְּנָיַיח הֵיכִי דָּמֵי אִי דְּאַפְקְרִינְהוּ בֵּין לְרַב בֵּין לִשְׁמוּאֵל הַיְינוּ בּוֹר מ״שמַאי שְׁנָא בּוֹר דִּתְחִילַּת עֲשִׂיָּיתוֹ לְנֵזֶק וּמָמוֹנְךָ וּשְׁמִירָתוֹ עָלֶיךָ הָנֵי נָמֵי תְּחִילַּת עֲשִׂיָּיתָן לְנֵזֶק וּמָמוֹנְךָ וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ. אֶלָּא דְּלָא אַפְקְרִינְהוּ לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כּוּלָּם מִבּוֹרוֹ לָמַדְנוּ הַיְינוּ בּוֹר. לְעוֹלָם דְּאַפְקְרִינְהוּ וְלָא דָּמֵי לְבוֹר מָה לְבוֹר שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת תֹּאמַר בְּהָנֵי דְּבִרְשׁוּתמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות נזקי ממון י״ד:ח׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ט
טור חושן משפט תי״ח:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט תי״ח:ב׳

^ב רמב״ם הלכות נזקי ממון י״ג:ב׳-ג׳
סמ״ג מצוות עשה ע׳
טור חושן משפט תי״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט תי״א:א׳

^ג רמב״ם הלכות נזקי ממון י״ג:ב׳-ג׳
סמ״ג מצוות עשה ע׳
טור חושן משפט תי״א:א׳
שולחן ערוך חושן משפט תי״א:א׳

^ד רמב״ם הלכות נזקי ממון י״ג:ג׳
טור חושן משפט תי״א:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט תי״א:ג׳

^ה רמב״ם הלכות נזקי ממון י״ג:י״ג
סמ״ג מצוות עשה ע׳
טור חושן משפט תי״ד:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט תי״ד:ב׳

E/ע

הערותNotes

היינו אש. תימה מאי פריך היינו אש דלא דמי לאש דאש אין תחילת עשייתו לנזק והני תחילת עשייתן לנזק כדאמרינן בסמוך. וי״ל השתא לפי קא סלקא דעתה דאיירי דבהדי דקא אזלי מזקי ולא הוי תחילת עשייתן לנזק בהליכה ולא משמע תחילת עשייתן לנזק אלא בתר דנייחי. ועוד יש לומר דהכי פירושא היינו אש כלומר ויליף מאש מק״ו ומה אש שאין תחילת עשייתו לנזק חייב הני שתחילת עשייתן לנזק לא כל שכן ואם כן מה צריך ללמוד במה הצד. גליון. כתבו בתוספות בד״ה מה לבור שכן אין רוח אחר מעורב בו והשתא ליכא למימר שור יוכיח אלא אש גרידא. וקשה השתא נמי דפריך מכח אחר מעורב בו אכתי איכא יוכיח אחר ונימא אדם יוכיח שנפל ברוח שאינה מצויה חייב אף אני אביא אבנו וסכינו. וי״ל אם כן גבי פירכא דמעשיו גרמו לו איכא נמי האי פירכא ואשתכח דאיכא תלתא יוכיח לקמן והכא איכא תרתי והיינו הך דמה לי שלושה ושנים ומה לי אחד ושנים. גליון. שכן תחילת עשייתו לנזק. פירשו בו הראשונים והיינו שכל דבר שהוא מונח במקום שמגיע נזק ממנו קרי תחילת עשייתו לנזק. ואין זה מחוור אלא כל דבר שאין רשות לבני אדם להניחו שם והנזק מצוי לו משם קרי ליה עשייתו לנזק וזהו בור ברשות הרבים שאין רשות לבני אדם לעשותו ברשות הרבים מפני שהוא מקלקלו והנזק מצוי בו וכן אבנו וסכינו שהניחן בראש גגו אין דרך בני אדם להניחן בראש הגג מפני שהנזק מצוי משם דאינו מקום הצנעה כלל וכשהפקירן ברשות הרבים הרי הוא כחופר בור ברשות הרבים. הראב״ד ז״ל. לאתויי בור המתגלגל. בכל הספרים כתיב אי בהדי דאזלי קא מזקי כחו הוא והכי פריך כחו הוא ויתחייב המתגלגל מחצה ובעל התקלה מחצה דהכל אין למגלגל להתחייב ולא לבעל התקלה הכל כדמוכח לקמן פרק ב׳ גבי כלב שנטל חררה והלך לגדיש וכו׳ דפריך בגמרא וליחייב נמי בעל הגחלת. דאפילו לפי הספרים דלא גרסי גביה פשיטא דלא בעי למימר שיתחייב בעל הגחלת הכל דהא בשמעתין דלעיל מינה גבי הניח חנוני נרו מבחוץ חנוני חייב פריך אי במסכסכת אמאי חייב וכו׳ כמו שפירשו שם התוספות. ועוד אמרינן לקמן פרק ב׳ גבי תרנגולין דקתני היה דליל קשור ברגלו וכו׳ וקאמר רב הונא לא שנו אלא שנקשר מאליו וכו׳ ופריך נקשר מאליו מאן חייב ומסיק אלא מתניתין דאדייה אדויי וכי איתמר דרב הונא בעלמא איתמר ואמאי איצטריך ליה לאוקמי מלתיה דרב הונא בעלמא ולומר לימא דמתניתין אמרה באדייה אדויי והכי קאמר לא שנו אלא שנקשר מאליו דבאדייה אדויי אינו משלם נזק שלם אלא חצי נזק דהוו צרורות אבל קשרו אדם משלם נזק שלם בעל הדליל דהיינו אשו אלא שמע מינה דלהכי לא קאמר לה שלא היה בעל הדליל חייב נזק שלם אלא גם בעל התרנגול חייב נזק שלם משמע שהקושר חייב הכל. וא״ת אם כן מאי קא פריך אי בהדי דקא אזלי מזקי כחו הוא כלומר ולא אתי במה הצד דהיינו אשו מכל מקום נהי דחיוב מגלגל לא אתי במה הצד חיוב בעל התקלה מיהא אתי במה הצד. וי״ל דודאי הוה מצי למימר דאיצטריך מה הצד לענין בעל התקלה אלא ניחא ליה למימר דהצד השוה אתי לנזק שלם. שכן מעשיו גרמו. פירש בקונטרס מקום שנעשה הדבר שם הזיק אבל בור המתגלגל מקום שהניחו שם לא הזיק כי אם במקום אחר שנתגלגל על ידי רגלי הבהמה ולא היה פטור מטעם ולא שור בור דהכא האדם גרם הבור שהניחו ברשות הרבים והיה ראוי להזיק מיד. אף על פי שברשות חייבים לשלם. ולא דמי למפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס דפטורי כיון דהכא נתן את הנזקין בידים אבל נשברה כדו ברשות הרבים והפקיר החרסים והזיקו פטור. ע״כ תוספות שאנץ. כתבו בתוספות בד״ה בור המתגלגל פירש הקונטרס דלא גרסינן ליה וכו׳. עד אלא משום דחשיב ברוח מצויה והוי אשו. וקשה אם כן נגרוס בהדי דקא אזלי מזקי ויאמר היינו אש. וי״ל אם כן למה צריך להעמיד בתר דנייחי יעמיד שהזיקו בהדי דקא אזלי כדקא סלקא דעתיה השתא וילמוד אבנו וסכינו במה הצד מבור ואש ולא יצטרך להעמיד בתר דנייחי. וכי תימא אם היה לומד במה הצד לפי הקא סלקא דעתיה השתא הוו חייבים שניהם בעל התקלה והמגלגל והתוספות אינם מפרשים שיתחייב אלא המגלגל דוקא מכל מקום יעשה במה הצד כדפרישית ויעמיד אותה כגון שגלגלתו בהמה דאז חייבים שניהם ומה צריך להעמיד בתר דנייחי אלא ודאי אין לומר כן כלל. גליון. עוד כתבו בתוספות היינו משום דכלב לאו בר דעת הוא אבל הכא המקלקל בר דעת הוא. מיהו קשה דהכא קתני נמי וברגלי בהמה שאינה בר דעת. ונראה דלא גרסינן ברגלי בהמה. תלמיד הרב ר׳ פרץ ז״ל. ורבינו ישעיה ז״ל כתב וז״ל ואי קשיא דמסיק תלמודא לקמן וליחייב בעל גחלת והיינו ראשון אלמא אף ראשון חייב. יש לומר דמחלקינן לקמן בין היכא דאזיל בעל הכלב עם הכלב להיכא דלא אזיל דכי אזיל לא מחייב בעל חררה ואם כן הכא נראה דהכי פריך כחו דשני הוא ואף בנתגלגל ברגלי בהמה מסתמא הולך בעל הבהמה עם בהמתו ואם כן כל החיוב עליו ולא מחייב ראשון. ע״כ. עוד כתבו בתוספות והא דאמרינן לקמן בפרק הפרה שור ואדם שדחפו לבור לענין נזקין כלן חייבין דמשמע אפילו בעל הבור פירוש ולמה חייב בעל הבור כיון שלא עשה כלום. וקשה והרי אם שור דחף שור אחר לבור חייב בעל השור מחצה ובעל הבור מחצה ואם כן השתא נמי שסייעו אדם יתחייב בעל הבור מחצה ולמה יפטר בעל הבור. וי״ל שכך הם מקשים שאם היה הדוחף שור לבדו היה חייב בעל השור מחצה ובעל הבור מחצה אם כן השתא נמי שסייעו אדם לפחות יתחייב בעל הבור רביע. גליון. עוד כתבו בתוספות והא דאמרינן לענין ארבעה דברים ודמי וולדות אדם חייב בארבעה דברים היינו נזק וכו׳. וקצת קשה דמה שאמרו שם אדם חייב בארבעה דברים משמע דבכלן האדם לבדו חייב והשור פטור ואי אנזק אף השור חייב וכדאמרינן בהדיא לענין נזיקין כלן חייבין. וי״ל לפי פירוש זה דהארבעה דברים לאו דוקא אלא משום דבכל דוכתי נסיב לה הכין אמר נמי הכא ארבעה דברים ובודאי שחייב האדם בארבעה דברים והנזק בכללן אלא שאין השור פטור מכלן דהא איכא נזק דאף השור חייב. הרשב״א ז״ל. שור יוכיח. הוה מצי למימר אש תוכיח שאין מעשיו גרמו לו והא דקאמר הכא שור יוכיח ושבק אש משום שהוא ראשון במשנה ובפרשה. רבינו ישעיה ז״ל. שור יוכיח. פירוש והיינו רגל למאן דאמר תנא שור לרגלו. וקשה נימא דיו לבור המתגלגל שיהא כרגל ולא יתחייב אלא ברשות היחיד. יש מתרצים דאין הכי נמי שיהא פטור ברשות הרבים דומיא דרגל. וי״ל דהכי פירושו שור יוכיח ואם תיקשי דיו כרגל אז אעשה יוכיח מאש במקום שור דאש הוי חייב ברשות הרבים כשהדליק ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים. וכי תימא אם כן יעשה יוכיח מאש ולא משור יש לומר שרוצה לעשות יוכיח משור דדמי לאבן המתגלגל דלאחר שהניחו ברשות הרבים אין כח אחר מעורב בו הכי נמי שור אין כח אחר מעורב בו מה שאין כן באש דכח אחר מעורב בו. גליון. וז״ל תוספי תוספות להרא״ש ז״ל ואם תאמר לשמואל דאמר תנא שור לרגלו אם כן כי מייתי ליה בהצד השווה מבור ורגל לפטרו ברשות הרבים כמו רגל דאין ליתן בהם אלא החיוב שישנו בשניהם כדפרישית לעיל בשמעתא קמייתא במכלתין דאי ילפינן קרן מחוברת מתלושה ורגל הוה פטרינן לה ברשות הרבים כמו רגל וכי האי גוונא דקדק ר״י לקמן אהא דקאמר תאמר בהני שכן ברשות שור יוכיח דלשמואל שור זהו רגלו ובמקום שהוא מהלך ברשות הרבים דהיינו ברשות פטור לגמרי. וי״ל דלקמן גבי פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהם אינו בור להתחייב עליו כיון דברשות קא עבדי הילכך בעינן למילף עיקר חיובייהו במה הצד מבור ושור הילכך בעינן שיהיו דומין להם לגמרי אבל בור המתגלגל מתחילתו בור גמור הוא במקום דהניחו אלא שאין לחייבו אם גלגלוהו והזיק במקום אחר משום דלא דמו לבור שכן מעשיו גרמו לו הילכך ביוכיח כל דהו סגי כיון דאשכחן מזיק אחר שחייב אף על פי שלא גרמו לו מעשיו אין להוציאו מתורת בור משום הך פירכא דאין בור אלא ברשות הרבים כנ״ל. ע״כ. הקשו בתוספות בד״ה תאמר בהני דברשות שור יוכיח וכו׳. וא״ת למאן דאמר תנא שור לרגלו וכו׳. ויש לומר כגון שהלך ברשות הרבים וכו׳ אי נמי כגון שהיתה קורה מקצתה ברשות הניזק ומקצתה מוטלת ברשות הרבים ודרסה עליה ושברה את הכלים שברשות הניזק. אי נמי לאו אשור דמתניתין קאי אלא הכי קאמר שור דקרא יוכיח דהיינו קרן. אי נמי בחצר השותפין כדעת רב חסדא כדלקמן דאמר חצר השותפים חייב בה על השן ועל הרגל ואי נמי אפילו לרבי אלעזר דפטור כגון חצר השותפים המיוחדת לפירות לאחד מינייהו ולזה ולזה לשוורים וכמאן דגרסי התם א״ת הכי וכן גירסת הספרים. הרשב״א ז״ל. אבל אין לומר דהכא מיירי לרב דאמר שור דמתניתין היינו קרן דהא לא איצטריך לאוקומי כדאפקרינהו כי אם לשמואל אבל לרב כלהו דשמעתין מיירי שפיר בדלא אפקרינהו משור למדנו היינו משור ובור כדמפורש בריש פרקין. וי״ל דשלא ברשות דקאמר היינו שנעשה הבור שלא ברשות אבל הני נעשו בור ברשות וקאמר שור יוכיח דלא שייך ביה למימר הכי. וקשה לי מכל מקום והיכי ידע ליה מיניה נפרוך מה להצד השוה שבהן שכן הולכין שלא ברשות. ונראה לי דמסברא אין לנו לפטור שום מזיק. תוספות שאנץ.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון